חי (יחיא) נ' "הראל" חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפני בקשה להתיר למבקש (התובע) להביא ראיות לסתור את קביעתה של הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה מיום 7.6.10 וזאת לפי הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי (להלן: "הבקשה").

עובדות המקרה

המבקש, יליד 1959, היה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו מעבד שבבים CNC במפעל יעקב אבניאל ובניו בע"מ. ביום 13.10.08 במהלך נסיעה ברכבו מביתו שברמלה למקום עבודתו באור יהודה על כביש עירוני 412, המבקש עצר ברמזור אדום. לפתע בזמן שהמתין ברמזור, אוטובוס של חברת "קווים" התנגש בעוצמה בחלק האחורי של רכבו.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמשיב נבדק על-ידי ועדה רפואית מטעם המל"ל ענף נפגעי עבודה (להלן: "הועדה") ביום 21.7.09 אשר קבעה, כי בעקבות התאונה לא נגרמה למשיב נכות צמיתה בגין התאונה.

המבקש הגיש ערר על החלטת הועדה והוא נבדק על ידי הועדה הרפואית לעררים ביום 14.09.09 וביום 16.11.09 סיכמה הועדה את מסקנותיה לאחר עיון בתיקו הרפואי של המבקש וקבעה, כי למבקש לא נותרה נכות צמיתה.

המבקש ערער על החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ולאור הסכמת הצדדים קבע בית הדין בפסק דין מיום 8.4.10 כי "עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת שתתייחס ל-C.T מיום 12.5.09 ותשקול עמדתה בשנית במפורט ובמנומק. כמו כן תשקול האם אין מקום להעניק סעיף נכות בגין הקרע בכתף בהתאם לסעיפים של פציעת שרירים. כן תשקול האם אין מקום להענקת נכות זמנית. ב"כ המערער תוזמן להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה. הועדה תנמק החלטתה".

ביום 7.6.10 הועדה הרפואית לעררים דנה בעניינו של המבקש בהתאם להחלטת בית הדין האזורי לעבודה והיא קבעה, כי למבקש נותרה נכות זמנית בשיעור 50% מיום 1.11.08 עד 30.11.08 ו-20% נכות זמנית מיום 1.12.08 עד 31.12.08. כמו כן, קבעה הועדה, שהיא אינה משנה את החלטתה וכי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה.

נימוקי הבקשה

לטענת המבקש, בפני הועדה הרפואית לעררים לא עמד מלוא התיעוד הרפואי והתאונתי בעניינו. הועדה לא התחשבה במסגרת החלטותיה גם בשינויים המשמעותיים במצבו התעסוקתי ובתפקודו של המבקש, לאחר התאונה, אשר יש בהם לדעתו כדי להעיד על חומרת הפגיעות שנגרמו לו. המבקש אף פנה לד"ר ישראל קליר, אורטופד, לצורך קבלת חוו"ד רפואית באופן פרטי אותה הוא הציג בפני הועדה.

לטענת המבקש נפלו טעויות מהותיות בהחלטות הועדות. הועדות נמנעו מלקבוע אחוזי נכות בעקבות הפגיעות בצוואר ובגב. הועדות התעלמו מהתיעוד הרפואי הרציף ממנו עולה, כי המבקש סובל מכאבים בגבו ובצווארו והוא אף עבר טיפולים רבים בשל כך וכן התעלמו מבדיקת C.T מיום 12.5.09 אשר הדגימה בחוליות L2-3 בלט היקפי קל ללא לחץ על השק ובחוליות L4-5 בלט היקפי עם בקע פורמינלי לימין, יתכן לחץ על השורש L4 מחוץ לנקב.

לטענת המבקש החלטת הועדה להימנע מלהעניק למבקש אחוזי נכות צמיתה כלשהם בגין הכאבים והמגבלות אינה מנומקת דיה והיא לאקונית, בהתייחס לממצאיו של ד"ר קליר ומשכך טעתה הועדה בקביעתה, כי לא קיים ממצא קליני של גירוי שורשי או הגבלה בתנועה, כאשר כל המסמכים הרפואיים בתיקו של המבקש מוכיחים אחרת.

לטענת המבקש נפל פגם מהותי בהחלטת הועדה שלא לקבוע למבקש אחוזי נכות בגין קרע הגיד בכתף ימין. הפגיעה אינה קלה כפי שקבעה הועדה והמבקש סובל מכאבים והגבלות בתנועות הכתף וכן טעתה בקובעה כי הפגיעה בכתף איננה נכללת בספר הליקויים של המל"ל וזאת בניגוד לחוו"ד ד"ר קליר, אשר הפנה לתקנה 42(1) ד I.

לטענת המבקש, הועדה נדרשה על ידי בית הדין לנמק את קביעתה וחלה עליה חובת הנמקה מוגברת בהימנעה פעם נוספת מקביעת דרגת נכות, חובה אשר לא מולאה. הפער בין חוו"ד ד"ר קליר לבין קביעת הוועדות הינו פער משמעותי, שבגינו חלה על הועדה חובת הנמקה מוגברת אותה לא מילאה.

הועדה התעלמה ממצבו התעסוקתי והכלכלי של המבקש, ממנו ניכר בבירור השינויים לרעה בעבודתו ומשכורתו, אשר אף בהם היה כדי להוכיח שנגרמה לו פגיעה קשה בתפקוד – אשר צריכה לזכותו בדרגת נכות ויש בכך פגיעה במראית פני הצדק בעניינו של המבקש.

עוד טען המבקש, כי בעניינו יש פגמים בכללי הצדק הטבעי, מאחר שניכר כי הועדה לא נתנה את דעתה למלוא המסמכים הרלוונטיים. לא נימקה את החלטתה, לא הסבירה מדוע היא מובחנת בצורה כה משמעותית ממצאיו של ד"ר קליר והתעלמה מהסעיפים בתקנות הנוגעים לנכותו של המבקש.

תגובת המשיבה

המשיבה מתנגדת לבקשה להתיר למבקש להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל וכי לא מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים להתיר הבאת ראיות לסתור.

המבקש לא הצביע על כל פגם שנפל בעבודת הועדה המצדיק הבאת ראיות לסתור, שכן מהפרוטוקולים עולה, כי הועדה התייחסה ספציפית לממצאי ה-C.T ולחוו"ד ד"ר קליר, בועדה ישב אורטופד והיא פעלה בדיוק בהתאם להנחיות פסק דינו של בית הדין לעבודה.

טענת המבקש כי הועדה לא נתנה דעתה לעיסוקו וכי נקודה זו מהווה טעם ענייני בבקשה הינה תמוהה ביותר, בשים לב כי קביעת המל"ל הינה קביעה רפואית בראש ובראשונה, הנסמכת על תקנות המל"ל. בשלב זה אין רלוונטיות לעיסוקו. בהינתן כי לא נותרה למבקש נכות רפואית צמיתה, הרי אין אנו נדרשים כלל לטענת התובע לעניין עיסוקו, שכן בחינה זו נערכת לאחר קביעת שיעור הנכות בשאלת הצורך בהפעלת תקנה 15. לא מוכרת למשיבה תקנה המקנה אחוזי נכות בהתאם לעיסוק המבקש.